יש רגע מסוים בחורף, בדרך כלל כשהימים הכי קרים וסגריריים, שפתאום מגיע משלוח חדש לסטודיו שמשנה את כל האנרגיה. הנוריות (Ranunculus) חזרו.
אם יש פרח שמזכיר לנו שהטבע הוא האמן המוכשר ביותר, זו הנורית. במבט ראשון, כשהן סגורות, הן נראות כמו כדורים קטנים וקשים, כמעט כמו סוכריות על מקל. אבל תנו להן כמה ימים במים, והקסם מתחיל לקרות.

אנחנו קוראים להן "רקדניות הבלט" של עולם הפרחים, ולא במקרה. כשהנורית נפתחת, היא חושפת מאות עלי כותרת דקיקים, עדינים ושקופים כמעט כמו נייר משי, שמסודרים בשכבות צפופות שמזכירות חצאית טוטו מפוארת.

היופי שבחוסר השלמות

הנוריות מגיעות בשלל צבעים משכרים – מלבן צחור ועד בורדו עמוק ודרמטי, דרך גוונים של ורוד פודרה, כתום ואפרסק. אבל מה שהכי מיוחד בהן הוא הגבעול.
בניגוד לפרחים "זקופים" ונוקשים, לנורית יש גבעול גמיש, מעט מתפתל, שיש לו רצון משלו. בתוך האגרטל, הן לא עומדות דום אלא רוקדות, נשענות אחת על השנייה ויוצרות תנועה טבעית ורכה שאי אפשר לייצר באופן מלאכותי.

המדריך: איך לשמור על נוריות לאורך זמן?

הנוריות הן פרח עמיד יחסית שיכול להחזיק מעמד יפה בבית, אבל יש להן נקודת תורפה אחת: הגבעול שלהן חלול ועדין, והוא רגיש מאוד לריקבון.
כדי ליהנות מהן למקסימום זמן, הנה הכללים שלנו:

• פחות זה יותר (במים): בניגוד לרוב הפרחים שאוהבים הרבה מים, לנוריות מספיקים 3-4 ס"מ של מים בתחתית האגרטל. הגבעולים שלהן שעירים ונוטים להירקב כשהם שרויים במים עמוקים מדי, מה שגורם לפרח "ליפול" מהר.
• ניקיון הוא שם המשחק: הנוריות רגישות לבקטריות. החליפו להן מים כל יומיים (או אפילו כל יום) ושטפו את האגרטל היטב לפני המילוי מחדש.
• חיתוך חד: בכל החלפת מים, גזרו כסנטימטר מהקצה התחתון של הגבעול בזווית אלכסונית. זה יפתח להן מחדש את צינורות היניקה.
• תנו להן תמיכה: הראש של הנורית הופך לכבד מאוד כשהוא נפתח במלואו. בחרו אגרטל שלא יהיה רחב מדי בשפתיו, כדי שהפרחים יוכלו להישען על הדפנות ולא יקרסו תחת המשקל של עצמם.
• הרחיקו מחום: כמו כל רקדנית, גם הנורית מעדיפה קרירות. אל תניחו את הזר ליד רדיאטור, מזגן או תנור.

טיפ של שוזרות:
רוצים שהנוריות שלכם ייראו כמו ציור שמן הולנדי? אל תזרקו אותן כשהן מתחילות להתעייף. כשהראשים מתחילים להתכופף, קצרו את הגבעולים משמעותית (לגובה של 5-10 ס"מ) והעבירו אותן לכוסות זכוכית קטנות או צנצנות נ